עומר חוגיראת נ. מדינת ישראל 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
 
ע"פ  8862/07
ע"פ  10118/07

בפני:  
 כבוד השופט א' א' לוי
 כבוד השופטת ע' ארבל
 כבוד השופט ח' מלצר

המערער בבש"פ 8862/07: עומר בן מוחמד חוגיראת
המערער בבש"פ 10118/07:  ראיד בן זידאן עומר
 
 נ  ג  ד
 
המשיבה:
 מדינת ישראל
 
ערעור על גזר דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 16.10.07 בתפ"ח 4012/07, שניתן על ידי כבוד השופטים: א' שיף, י' עמית וח' הורוביץ

תאריך הישיבה:
 י"ג בתמוז התשס"ח     
 (16.7.08)

בשם המערער 1:  עו"ד עאדל דבאח; עו"ד סעד חאתם
בשם המערער 2:  עו"ד ערן ברנט

בשם המשיבה: עו"ד ענת חולתא
נציגת שירות המבחן:  גב' ברכה וייס

פסק-דין
 
השופט א' א' לוי:

1. בתאריך 2.2.07 נתבקשו המערערים (להלן: ראיד ו-עומר), להסיע את המתלוננת לשפרעם כדי שתוכל לבדוק דירה אשר הוצעה להשכרה. בכניסה לשפרעם עצרו המערערים וקנו בקבוק של שתיה חריפה, ובהמשך הסיעו את המתלוננת לחורשה הנמצאת סמוך לישוב ביר אל מכסור. המתלוננת שהחלה חוששת לגורלה, ביקשה מהמערערים להסיעה לכביש הראשי, אולם הם החלו לשתות מבקבוק המשקה ולעשן סמים. נטען, כי סמוך לאחר עצירתם הושיט עומר לחברו סכין, וראיד חתך עמו את מכנסיה של המתלוננת, ולאחר שחימם את הלהב הניח אותו על רגלה וגרם לה כוויה. ראיד אמר למתלוננת שהוא ועומר רוצים לשכב אתה, ובתגובה היא ירדה מהרכב והחלה להימלט. בעודה מתרחקת היא הצליחה ליצור קשר באמצעות טלפון נייד עם המשטרה, אולם נאלצה לשוב על עקבותיה הואיל וחששה להיוותר לבדה באותה חורשה. בעקבות כך הוביל ראיד את המתלוננת למושב האחורי של המכונית, החדיר את איבר מינו לפיה, בעוד שעומר ליטף את רגליה. בהמשך הרים ריאד את חולצתה של המתלוננת, ושני המערערים החלו נוגעים בחזה תוך שהם גורמים לה חבלות. משהבחינה ברכב אחר עובר במקום סמוך, נמלטה המתלוננת מידי המערערים והחלה רודפת אחרי אותו רכב בתקווה להדביקו. המערערים נסעו בעקבותיה עד שלבסוף הסכימה לעלות לרכבם, אולם אז שבו ודרשו ממנה לקיים עמם יחסי מין. בשלב זה הגיעו שוטרים לחורשה ועצרו את המערערים.

2.  המערערים הודו בכל אשר תואר עד-כה, ובעקבות כך הרשיע בית-המשפט המחוזי את ראיד בעבירות של חטיפה, מעשה סדום, מעשים מגונים ותקיפה הגורמת חבלה, והואיל והוא שהה בישראל שלא כדין, הוא הורשע גם בעבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. עומר הורשע בעבירות של סיוע לחטיפה ומעשים מגונים. בעקבות הרשעתם נדון ראיד ל-9 שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלוננת בסכום של 15,000 ש"ח. עומר נדון ל-3 שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלוננת בסכום של 5,000 ש"ח.

בערעורים שבפנינו מלינים המערערים כנגד העונשים שהושתו עליהם.

3. עיינו בנימוקי הערעורים שבכתב, והוספנו והאזנו לטיעוני הצדדים על-פה, ולסופו של יום לא מצאנו מקום להקל בעונשם של המערערים. הם נטלו על עצמם להביא את המתלוננת, שנתנה בהם את אמונה, ליעדה, ועד מהרה התברר כי כוונותיהם שונות בתכלית. הם הסיעוה למקום מבודד, שם ביקשו לאכוף עליה לקיים עמם יחסי מין, ובצר לה נאלצה המתלוננת לנסות לחלץ את עצמה בכוחותיה היא, אך לשווא. היא מצאה את עצמה חסרת ישע, שוהה בשעת לילה בתוך חורשה חשוכה, ונתונה לחסדיהם של המערערים. נדמה כי איננו נדרשים לדמיון עשיר כדי לשוות לנגד עינינו את שעות האימה שהיו מנת חלקה של מתלוננת אומללה זו, ולכך גרמו המערערים שראו בה טרף קל לפרוק בו את סטיותיהם, תוך נכונות להשתמש גם בכוח כדי לבצע בה את זממם.

 הנה כי כן, מדובר בהתנהגות חמורה ביותר, שלמרבה הדאבה שוב אינה נדירה במקומותינו. לכך היה מצווה בית המשפט לתת מענה, ובעונש שהשית לא מצאנו כי החמיר בהשוואה לרמת הענישה הנוהגת. אדרבא, הענישה היתה צריכה לתת ביטוי לסלידתה של החברה ממעשים מסוג זה, בהם כרוכה לא רק פגיעה פיסית בקורבן, אלא גם צלקת נפשית ורמיסת כבודה של המתלוננת כאדם. נוכח השקפתנו זו לא מצאנו בעונש דבר המצדיק את התערבותנו, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעורים.

 ניתן היום, י"ג בתמוז התשס"ח (16.7.08).